החלטה בתיק ת"ט 52572-07-11

לפניי התנגדות לביצוע שני שקים על סך 3,595 ש"ח ו-1,294 ש"ח (" השקים") שמועדי פירעונם, בהתאמה, לחודשים מאי ויולי 2009. המבקש הגיש תצהיר לקוני ולא ברור בו נאמר רק כי המשיבה תובעת ממנו שני שקים במקביל על אותה עסקה. במסגרת עדות המבקש הוגש מוצג ת/1  בו הובהר כי לאחר שהשקים לא כובדו משך בנו של המבקש שיק לטובת המשיבה שהיה אמור לפחות חלק מסכום השקים. גם שיק זה לא כובד ובגינו פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל נגד בנו של המבקש ואף כנגד המבקש בגין השקים. המבקש הודה בעדותו כי השקים נמשכו לצורך תשלום עבור סחורה שנלקחה מן המשיבה אך השקים לא כובדו. [ פרו' עמ' 1 ש' 22 ו-26].

טענתו של המבקש בסיכומיו אינה כי אין הוא חייב את השקים נשוא ההתנגדות אלא רק כי בכוונת המשיבה לגבות את חובה פעמיים - פעם אחת ממנו ופעם שנייה מבנו.

דיון והכרעה

לאחר  ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין ההתנגדות להידחות. אכן, במישור דיני השטרות דומה כי אין למבקש כל הגנה אפשרית בפני התביעה. השקים נמשכו לצורך תשלום עבור סחורה שסופקה לשביעות רצונו של המבקש, או לפחות אין למבקש טענה בעניין זה, אך השקים לא כובדו. משכך, פשיטא כי דין ההתנגדות להידחות.

טענת המבקש כי המשיבה מבקשת להיפרע פעמיים בגין אותו חוב אינה מדויקת ולפי שעה היא אינה יכולה לעמוד. היא אינה מדויקת משום שהוכח כי בנו של המבקש משך שיק על סך 3000 ש"ח [פרו' עמ' 1 ש' 10]. היא גם אינה יכולה לעמוד בשלב זה משום שאין לפני כל ראיה כי המבקש או בנו סילקו ולו שקל אחד על חשבון השקים שמשכו לטובת המשיבה אך לא כובדו. אין ספק עם זאת, כי המשיבה לא תפעל לגבות מעבר לחובה ואולם אם תעשה כן הרי שבידי המבקש או בנו פתוחה הדרך לנקוט בהליך ההוצאה לפועל המתאים על מנת למנוע מצב כזה. טענה זו של אפשרות תיאורטית לגביית יתר, אינה טענת הגנה.

סוף דבר: אני דוחה את ההתנגדות. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם. המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך כולל של 1500 ש"ח.

ניתנה היום,  ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.